גני ילדים יוצאי ישיבת חברון פ"ת נ' מרכז איגוד תתי"ם י-ם

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 28,000 ₪. התובעת הקימה וניהלה גני ילדים בפתח תקוה. במסגרת ניהול הגנים קיבלה התובעת סמל גן ממשרד החינוך והתקשרה בהסכם עם הנתבעת שהיוותה צינור לקבל תקציבים ממשרד החינוך. במשך 3 שנים קיבלה התובעת תקציבים עד למועד בו נקלעה לסכסוך עם מספר תושבים שביקשו להשתלט על ניהול הגנים. הנתבעת הפסיקה להעביר את התקציבים של משרד החינוך למשך מספר חודשים. בהליכי בוררות שהתקיימו בין הצדדים הוסכם שחלק מהתקציב המיועד לגנים יעבור באמצעות עמותה אחרת מלבד סכום של 3500 ₪ לחודש ,המיועדים למשכורת מנהל הגנים. הוסכם שסכום זה יישמר אצל הנתבעת ולא ישוחרר ללא הסכמת התובעת בכתב ובמועד סיום ההליכים בין הצדדים. הסדר זה בוצע על ידי הנתבעת אשר חידשה את העברת התקציבים השוטפים לגנים, תוך קיזוז סך 3500 ₪ כל חודש ושמירתם בידה עבור התובעת ומנהל הגנים. מצב זה נמשך עד שהודיע בית הדין הרבני לצדדים כי החליט לסגור את תיק התביעה מבלי שניתן פסק דין .לאחר סגירת התיק פנתה התובעת לנתבעת לקבל לידיה את הכספים שהגיעו לסך של 28,000 ש"ח שהוחזקו אצלה בהסכמה. בגין כספים אלו מוגשת תביעה זו.

הנתבעת טוענת כי אין כל יריבות בין התובעת לנתבעת וכי מדובר בכספים שנשמרו אצלה בגין טענות של שלמה הבלין אשר מהווים לטענתו חלק ממשכורתו ואשר כעסיו הם משום שגזלו את משרתו כמנהל הגנים. לפיכך, לטענת הנתבעת, מי שאמור היה לדרוש לקבל לידיו את הסכום הנ"ל הוא מר שלמה הבלין ולא התובעת.

כמו כן טוענת הנתבעת כי בשנת הלימודים תשס"ב היא קיבלה הודעה מעיריית פתח תקוה כי מבני הגנים שהוקצו לתובעת הועברו לעמותת גני חברון ולפיכך היא זו שמנהלת אותם בפועל. מכיוון שהיו שתי פניות של שתי עמותות שונות לקבל את התקציבים כגוף המפעיל את הגן, עיכבה התובעת זמנית את העברת התקציבים השוטפים שהתקבלו אצלה עד לסיום בירור הדברים. לאחר מכן, כאשר בוטל צו המניעה, העבירה הנתבעת את הכספים לעמותת גני חברון המפעילה בפועל את הגנים. ואת הסכום של 28,000 ₪ נשוא תיק זה, העבירה לבית הדין הרבני האזורי בפתח תקוה לפי החלטה שקיבלה מבית הדין שאליו הועבר הדיון בסכסוך בין העמותות.

הצדדים הסכינו כי בית המשפט ייתן פסק דין על פי החומר שהוגש בפניו ללא חקירות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים על רקע מכלול הראיות הגעתי למסקנות כדלהלן:

במהלך כל הסכסוך נדון תיק הבוררות בבית הדין הרבני שבפתח תקוה. בהזמנה לבית הדין הרבני אף צויין כי סמכותו של בית הדין לדון במסגרת בוררות מותנית בהסכמת הצדדים.

הצדדים ערכו בינים הסכם בוררות בו נאמר כי הנתבעת מחזיקה סכום של 28,000 ₪ שלגביו היא אמורה לקבל הוראות מבית הדין. סכום זה הצטבר בתקופה שהגנים נשוא התביעה נוהלו על ידי הנתבעים, ושימשו כבטוחה לטובת התובעת לגבי עילה שנוצרה בתקופה קודמת. לאחר סגירת התיק פנתה הנתבעת לקבלת הוראות מבית הדין הרבני והתקבלה הכרעה בעניין ביום 2.1.2005 לפיו הכספים יועברו לגני חברון.

בתיק הראיות שבפני אין מסמך המעיד כי התובעת כתבה לנתבעת כי היא אינה מסכימה להעברת הכספים הללו, כפי שהורה הסכם הבוררות. כמו כן לא ראיתי מסמך המעיד כי התובעת פנתה לבית הדין לפיו היא אינה מוכנה להתדיין בפניו, לפני קבלת פסק הדין בעניין.

לאור האמור לעיל אין מנוס מפנייה נוספת של התובעת לבית הדין הרבני בבקשה לקבלת הסכומים הללו. לפי עקרון הסמכות הנמשכת קיים כלל הקובע כי כאשר יש סמכות מקבילה לשתי ערכאות שונות ואחת מהן דנה בעניין ופסקה בו, הרי אם מתעורר לאחר מכן העניין שוב- לא תזקק הערכאה האחרת לתביעה חוזרת באותו עניין עצמו, ועל בעל הדין להביא את העניין מכח כלל ההמשכיות, בפני הערכאה שנתנה את פסק הדין. וראה לעניין זה בג"צ 706/80 סופר נ' בית הדין הרבני, פד"י לה(3) 13. החריגים לכלל זה הם:

כאשר נתגלע סכסוך חדש שאינו המשך של העניין שנידון כבר.

כאשר הצדדים הסכימו שהעניין ידון בפני ערכאה אחרת הן במפורש והן מכללא בשתיקה או בויתור.

בנדון דנן, אמנם אין מדובר בשתי ערכאות בעלות סמכות מקבילה ואולם לאחר שהצדדים הסכימו שהסכסוך כולו בקשר להפעלת הגנים יידון בבית הדין מן הדין שבית הדין ידון גם בתביעת התובעת לגבי הסכום של 28,000 ₪ אותם הורה בית הדין לנתבעת להעביר אליו לצורך העברתו לעמותה האחרת. לפיכך, אני דוחה את התביעה. על התובעת לפנות לבית הדין שאליו הועברו הכספים, לפי החלטתו, בבקשה לקבל את הכספים.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ג חשון תשע"א, 21 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה